רושם ראשוני, אתם מקבלים רק הזדמנות אחת לעשות אותו

רושם ראשוני חזק ובניית תדמית חיובית הם אלמנטים קריטים לבניית קריירה מוצלחת. המוניטין שאתם תצרו לעצמכם במקום העבודה יכול להשפיע על המשך הקריירה שלכם אפילו יותר מיכולות הביצוע שלכם בעבודה היומיומית. 

מחקר שבדק הערכת ביצועים של עובדים גילה, שאלו שהצליחו לבנות לעצמם תדמית חיובית, קיבלו ניקוד גבוה יותר מהמנהלים שלהם בהשוואה לעובדים אחרים, שלמעשה הציגו ביצועים טובים יותר, אך לא עשו עבודה כל כך טובה בבניית הרושם שהם עשו על אנשים אחרים [1].

social perception, האופן שבו אנשים בוחנים ומעריכים אנשים אחרים הוא משהו שאנחנו עושים באופן שוטף כל יום כדי לנווט בעולמינו בהצלחה. יש לנושא הזה חשיבות רבה ולמרות זאת, כמה מאיתנו באמת נותנים לו את תשומת הלב הראויה?

הסיבה שהחלטתי לכתוב על הנושא היא שיש מידע חדש ורב ערך שפורסם בשנים האחרונות בעקבות מחקרים שנעשו בנושא ובהם התגלו כמה נק' מעניינות וחשובות שיעזרו לכם לבנות תדמית חיובית שהיא כמובן מרכיב חיוני לבניית קריירה מוצלחת (בשביל זה אתם כאן לא?).

אתם מקבלים רק הזדמנות אחת לעשות רושם ראשוני 

אנשים מתחילים לבנות את הרושם הראשוני עליכם כבר בשניות הראשונות של המגע איתכם ואפילו בחלקי השניה הראשונה [2]. הרושם שנוצר מושפע בעיקר מקריאה ראשונית של הבעת הפנים, התנוחה, טון הדיבור וההופעה החיצונית. בניגוד לגורמים שאנשים חושבים שמשחקים תפקיד עיקרי כמו התנהגות, הפגנת יכולות מקצועיות והרקע המוקדם שיש לאנשים לפני המפגש.

במחקר אחד נתנו לנחקרים הזדמנות להעריך אנשים חדשים, פעם אחת ללא הגבלת זמן ופעם אחת ע"י צפיה בקטע וידאו שבו מוצגים אותם אנשים ל0.11 שניה בלבד. באופן מדהים המחקר מצא ש לשיפוט שנעשה לאחר 0.11 שניה הייתה התאמה גבוהה מאוד עם שיפוט שנעשה לגבי אותם אנשים ללא הגבלת זמן [3]. מסקנה שמחזקת את הטענה בפיסקה הקודמת כמובן.

התוצאות המדהימות של המחקר הנ"ל הובילו לסדרה של מחקרים רבים שגילו תופעה דומה של שיפוט מהיר, לא רק בנושאי קריירה אלא גם בתחומים רבים נוספים. כלומר, בפרק זמן קצר מאוד של כמה שניות בודדות, ניתן להגיע לאותה הערכה שאנשים מקבלים לאחר כמה דקות או שעות.

לדוגמה באחד המחקרים שבדק הערכת סטודנטים של מרצה באוניברסיטה, גילו שיש מתאם גבוה ביותר בין סטודנטים שהסתמכו על וידאו ללא סאונד באורך 30 שניות של המרצה בפעולה בכיתה, לבין סטודנטים שישבו בכיתה של המרצה לאורך כל הסמסטר. תוצאת מחקר דומה נמצאה בין תלמידי תיכון שהעריכו מורה על סמך קטע וידאו בן 30 שניות לבין הערכת שניתנה לאותה מורה ע"י המנהל של התיכון.

רושם ראשוני לא רק נוצר מהר אלא גם נשאר לאורך זמן רב. מחקרים גילו שיש כמה תהליכים שונים שקיימים אצל כולנו שגורמים לכך שרושם ראשוני, לאחר שנוצר, ישמר לאורך זמן רב. אני ארחיב על התהליכים האלו מייד:

תשומת לב יורדת עם הזמן

התהליך הראשון שכולנו חווים הוא תשומת לב יורדת. בגלל עייפות או אולי שיעמום, אנשים מקדישים פחות תשומת-לב למידע האחרון שמגיע אליהם בנושא שהם כבר חוו עליו דעה - ביחס למידע חדש בנושא שטרם חוו עליו דעה. לדוגמה, כשאתם פוגשים בן אדם לראשונה, אתם תתנו לו את מירב תשומת הלב, תבחנו את הדברים שהוא אומר ואת מעשיו משום שאתם רוצים ללמוד עליו כמה שרק ניתן וכמה שיותר מהר לסווג אותו לקטגוריות הפרטיות שלכם ולשים עליו תוויות. 

לאחר שעובר מעט זמן מההיכרות הראשונית, אתם כבר תהיו בטוחים שאתם מכירים את הבן אדם ויודעים בדיוק מה הוא שווה, ולכן תקדישו פחות תשומת לב לדברים שהוא אומר או עושה.

התעלמות ממידע סותר

התהליך השני שקורה לאנשים הוא הנטיה להתעלם ממידע חדש שסותר את הערכה הראשונית. כלומר, לאחר שאנשים חווים דעה על אדם חדש והחליטו כיצד לסווג אותו - הם יתעלמו ממידע חדש שלא תואם את ההערכה הראשונית שהייתה להם.

ניסוי מבדר בנושא הזה נערך באופן מפתיע ע"י שחקן תיאטרון וסטנד-אפיסט אמריקאי שניסה לעשות מעשה מבדר אבל בדיעבד ניתן ללמוד ממה שעשה על התופעה של התעלמות ממידע סותר.

הסטנדאפיסט, נקרא לו צ'רלי מעכשיו, הוזמן לנאום בכנס רפואי על תקשורת בין רופא למטופלים. הוא הוזמן מכיוון שמארגני הכנס חשבו שיהיה נחמד לבדר קצת את הקהל לפני הפסקת הצהריים. לצ'רלי היה רעיון מקורי, בתיאום עם מארגני הכנס, צ'רלי הוצג לקהל כפרופסור בעל שם עולמי ונתן הרצאה "רצינית" בנושא "תיאוריית התקשורת בין אנשים".

לאורך כל המצגת צ'רלי עשה שימוש בסטטיסטיקה שהוא המציא ועובדות מופרכות לחלוטין וכל זה בפני קהל של רופאים ועורכי דין. לאורך ההרצאה, הקהל כולו היה מרוכז במרצה ומשוכנע שהוא אכן מומחה בעל שם עולמי (למרות שהגיע מידע ברור שסותר את העובדה שהמרצה הוא בעל שם עולמי שכן כל תוכן ההרצאה היה מומצא באופן מובהק). רק לאחר סיום ההרצאה גילה הקהל את הסוד ופרץ מייד בצחוק גדול.

הקהל פירש את העובדה שלרוב התוכן של ההרצאה לא היה כל הגיון - בכך שאין להם את הרקע והידע המתאימים כדי להבין את החומר המדובר. אם צ'רלי היה מציג את עצמו כמי שהוא באמת והיה מעביר את אותה הרצאה בדיוק - סביר מאוד להניח שהקהל היה מפרש את חוסר ההגיון בצורה אחרת.

לתהליך הזה יש נטייה להופיע במיוחד במצבים שבהם יש חשיבות רבה להעריך נכון את האדם החדש (כמו למשל, בראיון עבודה). מי יסכים להודות שהוא טעה לגבי הערכה של אדם אחר, כאשר להודעה כזו יש השלכה ברורה על הדימוי העצמי של המעריך?  הרי כולנו רוצים להאמין שיש לנו יכולת לשפוט אנשים במהירות ובצורה נכונה. הרבה יותר קל להתעלם ממידע שהוא לא עקבי ולחפש בכוח מידע שיוכיח שהערכתינו המקורית הייתה נכונה.

נבואה שמגשימה את עצמה

התהליך השלישי מתואר באופן הבא, אנשים יעשו פעולות שיגרמו להערכה הראשונית שלהם על אנשים חדשים להיראות נכונה. מחקר אחד שנעשה בנושא הראה שבראיונות עבודה, מועמדים שהצליחו ליצור רושם חיובי על המראיינים שלהם בתחילת הראיון, נשאלו שאלות יחסית קלות, קיבלו הזדמנויות רבות להדגים את היכולות שלהם וחלק ניכר מהראיון עסק בנסיון לשכנע אותם שכדאי להם לעבוד בחברה. לעומת זאת, מועמדים שלא הצליחו ליצור רושם טוב, נשאלו שאלות קשות יותר שגרמו להם להיראות כ"פחות מתאימים" ולא ניתנה להם הזדמנות להראות את הצדדים החיוביים שלהם.

לסיכום

התנהגויות של אנשים הם לא חד משמעיות, האם מישהו הוא מוחצן ומבריק או פשוט מאותגר חברתית? האופן שבו אנשים מפרשים את מה שהם רואים תלוי בציפיות שלהם שנוצרו אפילו לפני שהמידע האמיתי הראשון על הנושא הגיע.

אנשים רואים את מה שהם מצפים לראות ומכאן, אם תיכנסו לסיטואציה שבה התדמית שבניתם היא של מישהו מוכשר ורציני, כאשר כל שאר הדברים זהים, בלי קשר לאופן הביצוע שלכם, רוב הסיכויים שבסופו של דבר תישארו עם מוניטין מחוזק של היותכם אנשים רצינים ומוכשרים.

כדאי מאוד לתת תשומת לב לנושא בניית תדמית מוצלחת ועשיית רושם ראשוני חיובי מכיוון שזה גורם בעל השפעה רבה על יכולתכם להצליח בכל מקום שאליו תפנו.

הפוסט הזה מבוסס על פרק מתוך ספר מרתק בנושא פיתוח קריירה:
Power: Why Some People Have It and Others Don't - Jeffrey Pfeffer

כמו תמיד, אני אשמח לענות בתגובות של הפוסט על כל שאלה שיש לכם ובכלל תרגישו חופשי לשתף את המחשבות והרעיונות שלכם עם קהל הקוראים של הבלוג.